ספינוב נ' טוטנאור בע"מ

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 1940, נפגע לטענתו במהלך עבודתו במפעלה של הנתבעת. על פי המתואר בכתב התביעה, עבד התובע בייצור אוטוקולאבים בתקופה שבין מרץ 2000 לבין אוגוסט 2002.

על פי המתואר בכתב התביעה וכן בתצהיר עדות ראשית, ישב התובע במהלך עבודתו במרחק שבין 1.5 מטר לבין 2.5 מטר מעמדת בדיקות שבה נערכה בדיקה של פריצת שסתומים באמצעות שחרור לחץ אוויר, שהיה גורם למעין שריקה של לחץ גבוה. עבודתו של התובע באותה עמדה ארכה בין 8 עד 10 שעות ביום, במהלך 5 ימים בשבוע. התובע טען בכתב התביעה שבעקבות האירוע המתמשך של עבודתו, נגרם לו נזק באוזניו, שבא לידי ביטוי בטנטון תמידי. בסיכומיו טען שלא היה זה אירוע מתמשך, כי אם אירוע שאירע ביום 28.10.01.

התובע פירט בכתב התביעה שביום 3.9.07 נתן בית הדין האזורי לעבודה תוקף של פסק דין להודעה שהוגשה מטעם המוסד לביטוח לאומי לפיה הסכים המוסד לביטוח לאומי להכיר בליקוי השמיעה של התובע כפגיעה בעבודה, וזאת כיון ש"בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, ליקוי השמיעה נגרם כתוצאה מעבודת התובע וכתוצאה מגורמים אחרים שאינם קשורים לעבודתו. העבודה והגורמים האחרים תרמו באופן שווה להופעת הליקוי".

תמצית טענות התובע

תמצית טענתו של התובע הייתה שהאירוע שהוכר כתאונת עבודה אירע בשל רשלנות הנתבעת או עובדיה, תוך הפרת חובה המוטלת עליה.

לכתב התביעה צירף התובע את חוות דעתו של ד"ר דוד כהן, מומחה אף אוזן וגרון, שלפיה נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין טנטון.

תמצית טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת הוגשה התביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ועל כן יש לדחותה.

כן טענה שלא הוכח שלתובע נותרה נכות בגין טנטון בעקבות עבודתו במפעלה של הנתבעת, לא הוכחה הפרת חובה המוטלת עליה, או התרשלות, אף לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלות נטענת לבין הנזקים המוכחשים.

התיישנות

השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה האם יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, כפי שטענה הנתבעת.

בכתב התביעה הוצג האירוע כאירוע מתמשך, אשר נגרם לאורך שנות עבודתו של התובע אצל הנתבעת, היינו, בין מרץ 2000 לבין אוגוסט 2002. בסיכומיו טען התובע כי מועד התאונה היה יום 28.10.01 .

לטענת הנתבעת, האירוע שבגינו הגיש התובע את תביעתו אירע לא יאוחר מאוגוסט 2001, ועל כן, כיון שהתביעה הוגשה ביום 17.9.08, היא הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שאכן התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ועל כן יש לדחותה.

התובע צירף לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר דוד כהן, מומחה למחלות אף אוזן וגרון. על פי האמור בחוות דעתו מיום 16.4.08, סובל התובע מטנטון משנת 2000. פורט בחוות הדעת שהטנטון החל כחצי שנה לאחר תחילת עבודתו של התובע במפעל של הנתבעת. המומחה הוסיף ופירט בחוות דעתו כי התובע עבד במקומות רועשים גם לפני עבודתו אצל הנתבעת, וניתן לאתר נזק לשמיעה משנת 1995, אלא שאז היה מדובר בנזק קל. המומחה פירט שבתחילת עבודתו אצל הנתבעת עבר התובע בדיקת שמיעה ביום 8.8.01, שבה נראתה החמרה ברורה בנזק שנגרם לשמיעה. המומחה מצא שהנזק שיש לתובע נגרם לפני אוגוסט 2001. עוד קבע המומחה שהטנטון שעליו מתלונן התובע החל באותה תקופה, חצי שנה לאחר שהחל התובע לעבוד במפעלה של הנתבעת. המומחה קבע כי "לאור תחושתו שהטנטון החל חצי שנה לאחר תחילת עבודתו יש סבירות שהליקוי נגרם עקב עבודתו. אין דרך לשלול קשר לעבודתו. מסקנה זו מקבלת תמיכה גם מפסק הדין בבית הדין לעבודה".

בסיום חוות דעתו קבע המומחה מטעם התובע שהתובע זכאי לנכות בשיעור של 10% לצמיתות בגין הטנטון, וזאת החל באוגוסט 2001.

הנתבעת אף היא הגישה חוות דעת מטעמה, של ד"ר י' גורביץ'. בחוות דעתו ציין המומחה שהתובע התלונן בפניו על כך שהחל לשמוע רעש באוזניו כחצי שנה לאחר שהחל לעבוד אצל הנתבעת. עוד ציין המומחה שבמהלך השנים הורו בדיקות השמיעה שנערכו לתובע (בשנים 1995, 1996, 1997, 12.7.01, 8.8.01) על ליקוי שמיעה בתדר 6000 הרץ דמוי שנץ שהולך ומחמיר במשך השנים. המומחה ציין שנאמר לו על ידי התובע שנעשתה לו גם בדיקת אפיוני טנטון, שלא ניתן היה להסיק ממנה מסקנות. בקשתו של המומחה לקבל את תוצאות הבדיקה לא נענתה.

מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' י' אלידן, כתב בחוות דעתו כי מבדיקות השמיעה שנערכו לתובע עולה שחשיפתו לרעש החלה עוד לפני תקופת עבודתו אצל הנתבעת, החל משנת 1995, תקופה שבה עבד מפעל אמקור. הסימנים לנזק מרעש החמירו עם השנים.